אל שווימר הקדיש את חייו למפעל הציוני, לישראל ולתעשייה האווירית. בזכותו מדינת ישראל חברה במועדון האקסקלוסיבי של מדינות המייצרות מטוסים אזרחיים וצבאיים ומטוסים ללא טייסים, והיא פעילה בתחום החלל בשיגור לוויינים ובייצור ספינות לחיל הים. מסכת חייו משקפת עקביות, התמדה וחזון.

אל שווימר סייע למדינה שבדרך בהשגת מטוסים וציוד לחימה, הגיע לישראל ביחד עם חבריו ממח"ל ונמנה בין מקימי חיל האוויר הישראלי.

בשנת 1951 שכנע דוד בן-גוריון, ראש הממשלה, את שווימר בצורך הלאומי להקים מפעל לשיפוץ מטוסים בישראל. שווימר פירק את החברה שהקים בקליפורניה והגיע לישראל כדי להקים מפעל לתחזוקת מטוסים. כבר בתחילת דרכו פעל שווימר להעלאת איכות העבודה בכל התחומים של שיפוץ המטוסים הצבאיים לרמה הבין-לאומית התקנית הדרושה בשוק התעופה האזרחי. בתעשייה האווירית  נקלטו מאות עולים מכל הגלויות, ונפתחו סדנאות לעברית ביחד עם הכשרה מקצועית בתחום התעופה.

בראייתו הכוללת דאג שווימר גם לפתוח בית ספר קדם-צבאי לטכנאי מטוסים כדי להכשיר טכנאים בעלי רמה מקצועית גבוהה אשר היו אחר כך דור ההמשך לתעשייה האווירית. בשנות הצנע הצליח שווימר להשיג חוזי עבודה לתעשייה האווירית, ובכך הבטיח את המשך העסקתם של עובדיה. המדיניות שהתווה, שעל פיה תבוצענה עבודות המפעל לפי תקנים מערביים, נחלה הצלחה. ביוזמתו חתמה מדינת ישראל בשנות ה-60 על הסכם בילאטרלי המקנה לתעשייה האווירית הרשאה לשפץ ולייצר מטוסים וחלקים עבור השוק האמריקני.

אמונתו של שווימר בפוטנציאל של יצרנים בשוק הפרטי וביכולתם המקצועית תרמה להתפתחות תעשיות כמו אלתא ואלביט. מפעליה של חברות-בת אלה הוקמו בעיירות פיתוח וייצרו מקומות תעסוקה.

חזונו של אל שווימר - שבראשית שנות ה-50, בשנות המצוקה והצנע, העז לחלום על תעשיית מטוסים בקנה מידה עולמי - מנהיגותו הסוחפת וראיית הנולד שלו הפכו את "בדק מטוסים" שהוא עצמו הקים לתעשייה האווירית הישראלית ולאחד המפעלים המובילים בארץ.

בזכות חלוציותו, מנהיגותו והישגיו בתחומי התעשייה, הביטחון והחברה מוענק לו פרס ישראל לשנת תשס"ו על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ראה את קורות חייו של אל שווימר.