פרופ' יוסף זינגר ז"ל

פרופ' יוסף (יוז'י) זינגר, ממקימי האגודה למדעי התעופה והחלל בישראל, נפטר ביום חמישי 12 בנובמבר ממחלה קשה, בגיל 86.

פרופ' זינגר הטביע במשך עשרות שנים את חותמו על התפתחות התעופה במדינת ישראל - בחיל האוויר, בטכניון ובתעשייה האווירית. הוא היה בין מקימי הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, וכיהן בה כפרופסור מן המניין וכדיקן. הוא טיפס לצמרת המוסד האקדמי בו לימד וחקר, וכיהן כנשיא הטכניון. תרומתו לתעשייה האווירונאוטית בישראל התבטאה בכהונות כסמנכ"ל הנדסה בתעשייה האווירית, חבר הדירקטוריון ואף יו"ר הדירקטוריון.

בשנת 2000 זכה פרופ' זינגר בפרס ישראל בתחום חקר ההנדסה, "על עבודתו המדעית בתחום קריסתם ויציבותם הסטטית והדינמית של מבנים דקי-דופן ופיתוח שיטות ניסוי חדשניות בנושא זה, וכן על תרומתו ההנדסית בשטח מבני כלי-טיס בעולם ובישראל".

בעקבות זכייתו בפרס ישראל פרסמנו ב"ביעף" 85 כתבה על פועלו, יחד עם מאמר שכתב על האירועים החשובים שתרמו לעיצוב דרכו במחקר, בפיתוח ובחינוך. ראה את הכתבה המלאה.

קורות חייו

יוסף זינגר נולד בווינה ב-1923. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1933 והתיישבה בחיפה, בה למד בבית הספר הריאלי.

‏בגיל צעיר הצטרף לקלוב התעופה, עסק בטיסנאות, בדאייה, ובאווירודינמיקה מעשית. בגיל  18 ‏ למד טיסה והיה בין הראשונים שקיבלו רישיון טיס בפלשתינה של אז. הוא ריכז את סניף תל-אביב של קלוב התעופה, והדריך רבים מהדור הראשון של אנשי המקצוע בתעופה בארץ.

‏ב-1943 התגייס לחיל האוויר הבריטי ועבד במשרד התיכון של בסיס תחזוקה במצרים. לאחר שחרורו ‏התקבל ל-Imperial College‏ בלונדון שם הוענק לו ב-1948 ‏התואר הראשון ודיפלומה באווירונאוטיקה בהצטיינות ראויה לשבח.

‏עם שובו ארצה שירת במשך שש שנים כקצין הנדסה בחיל האוויר, היה חבר בצוות המקצועי הקטן שהקים ובנה את הגוף ההנדסי בחיל, ועמד בראש מדור ניסוי ופיתוח של מחלקת ההנדסה. ב-1952 נשלח על ידי חיל האוויר לשנה לארה"ב וקיבל תואר מגיסטר ‏בהנחיית פרופסור הוף הידוע בפוליטכניק שבניו-יורק - אז אחד המרכזים הראשונים במעלה בהנדסה אווירונאוטית.

ב-1955, לאחר סיום שירותו בחיל האוויר, הצטרף זינגר לסגל הטכניון והיה בין מקימי הפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון. הוא התחיל את הפעילות בשטח המבנים והניח את היסודות למעבדה למבני מטוסים. בסוף אותה שנה יצא שוב לפוליטכניק לשנתיים, לעבודת דוקטורט בהנחיית פרופסור הוף. בו בזמן תכנן את הקורסים העתידיים ואת תוכנית המחקר בשטח מבני המטוסים עבור הטכניון.

‏עם שובו לטכניון ב-1957 לימד והיה אחראי על הוראת מקצועות המבנים של המחזור הראשון של הפקולטה, המשיך במחקר במבנים אווירונאוטיים, צייד את המעבדה למבני מטוסים ובנה והנהיג את קבוצת המבנים.

‏ב-1965 מונה לפרופסור מן המניין. הוא שמש פעמיים כדיקן הפקולטה בשנים 1958-60 ו-1965-67, ותרם לפיתוח ההוראה והמחקר וכן לפיתוח שטחים חדשים. הוא גם עסק בפיתוח הקשרים בין הפקולטה הצעירה אז למוסדות אווירונאוטים אחרים בארץ ובעולם.

‏פרופ’ זינגר  הקפיד לשמור על קשר הדוק עם התעשיות האווירונאוטיות המתפתחות בארץ, וכן שימש כיועץ לתעשייה האווירית, לרפא"ל, לחיל האוויר ולגורמים אחרים. ב-1971 נקרא לשרת כסמנכ"ל בכיר ומנהל חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית. זו היתה התקופה בה נערכו בתעשייה האווירית מבחני הרישוי הבינלאומיים של המטוסים הישראליים האזרחיים הראשונים, הווסטווינד והערבה, בה עבר מטוס הקרב הראשון, הכפיר, לסדרת ייצור, ובה נולד ופותח הכפיר המשופר. תחת הנהלתו אורגנה מחדש וגדלה חטיבת ההנדסה, וביוזמתו נבנתה ופותחה יכולת האינטגרציה האוויונית שלה - יכולת חיונית שאפשרה לאחר שנים את פיתוח הלביא. הוא גם הניח את היסודות לתכנון לטווח ארוך בחטיבת ההנדסה.

גם בהמשך דרכו שמר פרופ’ זינגר על הקשרים עם התעשייה האווירית, והיה חבר הדירקטוריון שלה, היו"ר, ופעמיים יו"ר ועדת המו"פ שלה.

‏בראשית 1974 ‏חזר לפעילות אקדמית מלאה בטכניון. בנוסף להוראה ומחקר, תרם גם בוועדות הטכניון ובפעילויות מקצועיות מחוצה לו, כמו למשל במועצה להשכלה גבוהה, בוועדה המייעצת של המדען הראשי של משרד הביטחון, כיו"ר הוועדה המייעצת למבנים במפא"ת וכחבר הוועדה לפרס ביטחון ישראל. בנוסף, היה גם חבר הוועדה לבדיקת תשתיות החלל בישראל של משרד המדע.

‏בשנים 1982-86 ‏שירת פרופ' זינגר כנשיא הטכניון. אף שהיו אלה השנים הרזות והקשות של כל האוניברסיטאות בישראל, המשיך הטכניון בהנהלתו לגדול ולהתפתח אקדמית וגם להתבסס כלכלית. הטכניון גם הצליח בארבע השנים האלה לקלוט קרוב למאה חברי סגל צעירים, וכן הונחו היסודות לפעילויות אקדמיות רב תחומיות חדשות כמו המכון לחקר החלל.

‏עבודתו המדעית של פרופ’ זינגר התרכזה בעיקרה בחקר היציבות של מבנים דקי-דופן ,ובפרט ביציבות של קליפות גליליות וקוניות מחוזקות, המהוות מרכיב עיקרי במבני מטוסים וטילים, כאשר דגש רב הונח על מחקר נסויי. יחד עם תלמידים ועמיתים שריכז סביבו, הפך פרופ’ זינגר את המעבדה למבני מטוסים לאחד המרכזים המובילים בעולם בפיתוח מבנים דקי-דופן. השיטות שפותחו על ידו  מיושמות על-ידי מדענים ותעשיות בכל העולם, גם בתעשיות הקשורות בהנדסה אזרחית, בהנדסת מכונות ובהנדסת אניות. עבודותיו מצוטטות למכביר והקנו לו שם בינלאומי. פרופ’ זינגר תרם גם בשטחים אחרים במכניקת המבנים, כמו למשל קריסות תרמיות של כנפיים, זחילה, קריסה דינמית, קריסה פלסטית ועמידות של מבנים מרוכבים. בכל עבודותיו המדעיות הודגשה ההבנה הפיזיקלית ונעשה שילוב בין תיאוריה לנסוי ובין חקירה בסיסית ויישומית. המעבדה שבראשותו  הפכה לאחד המרכזים הידועים והמכובדים בעולם בשטח היציבות וההתנהגות של מבנים דקי-דופן, כאשר המחקרים נתמכים על ידי חיל האוויר האמריקני קרנות מחקר ומוסדות אחרים בארץ ובחו"ל.

‏בתקופות השבתון שלו חקר ולימד באוניברסיטאות בארה"ב, גרמניה ובריטניה (Stanford, Caltech Harvard, UCLA, Aachen, ו-Imperial College). ‏פעילות המחקר הבינלאומית שלו כללה פרויקטי מחקר משותפים רבים עם עמיתים בארה"ב, גרמניה והולנד. במשך השנים שימש גם חבר המערכת של מספר ירחונים ופרסומים מדעיים מהשורה הראשונה בתחומי התעופה והמכניקה.

‏פרופ’ זינגר היה פעיל מאוד באיגודים מדעיים בינלאומיים. הוא תרם רבות למועצה הבינלאומית למדעי תעופה (ICAS), היה פעיל בהתווית דרכה, היה חבר ועדת המאמרים הבינלאומיים שלה ויו"ר הוועדה, ונבחר לנשיא ICAS ‏לשתי קדנציות רצופות‏. הוא היה גם פעיל בפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה (IAF) ובאיגוד הבינלאומי למכניקה עיונית.  

בארץ היה פרופ’ זינגר ממיסדי האגודה למדעי התעופה והחלל בישראל, וכיהן שנים רבות כיו"ר ועד האגודה. כמו-כן היה בין יוזמי הכנס השנתי הישראלי לתעופה וחלל, ושימש מספר פעמים יו"ר הוועדה המארגנת שלו. הוא יזם גם הבאת כנסים מדעיים בינלאומיים חשובים לישראל.

‏פרופ’ זינגר זכה להוקרה בינלאומית בולטת. בין השאר, הוא היה הישראלי הראשון שנבחר לעמית חוץ של האקדמיה האמריקאית להנדסה, הישראלי הראשון באקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה, הישראלי הראשון באקדמיה הצרפתית לתעופה וחלל, הישראלי הראשון שנבחר לעמית של האגודה האמריקאית לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה.

‏הוא מונה כמחזיק קתדרת טרק למבני מטוסים, הוענקו לו תארי דוקטור לשם כבוד ואותות הצטיינות רבים, ובין השאר, טבעת פראנדטל - שהיא אות ההצטיינות הגבוה ביותר של האגודה הגרמנית למדעי התעופה.

 פרופ’ זינגר חינך דורות של תלמידים, שרבים מהם תופסים היום עמדות בכירות בתעשייה ובאקדמיה וקובעים את דרכן.

ב-1988, כהוקרה על פעילותו המחקרית, חיברו עמיתיו ותלמידיו מכל קצווי תבל לכבודו ספר הדן בנושאים של קריסת מבנים‏, שהוקדש לו לרגל הגיעו לגיל 65.

לאחר פרישתו לגמלאות עמל פרופ’ זינגר מספר שנים על חיבור ספר בן שני כרכים עבי כרס, המסכם את הידע בשיטות ניסוייות בקריסת מבנים דקי-דופן, עם שותפיו הפרופסורים ארבוץ מדלפט ותנחום וולר מהטכניון. על תרומותיו בספר זה זכה בפרס הערכה והצטיינות מהאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.

על כל אלה הוענק לפרופ' זינגר בשנת 2000 פרס ישראל בתחום ההנדסה והטכנולוגיה.

ב-2006  הגיעו לארץ ראשי הפוליטכניק של ניו-יורק להעניק לו מדליה מיוחדת, כאחד מבכירי בוגריה של האוניברסיטה.

‏פרופ' זינגר המשיך בפעילות מחקרית עד שהמחלה הקשה הכריעה אותו, והוזמן להשתתף בקבוצות העבודה בנושא יציבות מבנים המתכנסות ברחבי העולם.

הלווייתו נערכה ב-15 בנובמבר 2009 בבית העלמין בקיבוץ נווה-ים.

 (ראה גם את קורות חייו באתר פרסי ישראל).

<חזרה לארכיון (עמוד ראשי)>