מהדורה אלקטרונית מס' e107
ביעף e107
כסלו תשס"ט – דצמבר 2008
בתוכן:
- חדשות ביעף
- ספרים ביעף
- תערוכות בעולם
- מטוסים אמפיביים של חיל האוויר
העיתון כולו בצבעים!
מועבר למנויים בקובץ PDF
להזמנת מינוי פנה אל biaf@aerospace.org.il
כסלו תשס"ט – דצמבר 2008
בתוכן:
העיתון כולו בצבעים!
מועבר למנויים בקובץ PDF
התע"א מפתחת מטוס מנהלים חדש בשיתוף עם גאלפסטרים - G250.
זרוע היבשה בצה"ל בחרה בסקיילארק 1 של אלביט כמיני-כטב"ם גדודי.
ינשוף חמוש בניסויי טיסה.
אלביט תספק מערכות תצוגת קסדה למסוקי חיל האוויר.
שלושה מטוסי ערבה נמכרו לאל-סאלוודור.
אל-על: בואינג 747-400 חמישי נכנס לשירות; נמכר בואינג 767 אחד בלבד; קורקע מטוס מטען נוסף.
ארקיע: מפעילה אמבראר 195 אחד.
אוסטריאן איירליינס תגדיל את היצע המושבים בטיסות לישראל - בואינג 767-300ER במקום איירבאס A321.
סקירת ספרי תעופה חדשים, שיצאו לאור בארץ ובעולם. המדור כולל הפעם סקירות על הכותרים הבאים:
השמים הם הגבול - אל שווימר מקים התעשייה האווירית, מאת אנתוני דוד, תירגם מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת שוקן, 2008.
30 שעות באוקטובר - החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, מאת שמואל גורדון, ספרית מעריב, 2008.
Israeli Air Force Yearbook 3, מאת עופר צידון ושלמה אלוני.
F-4E Phantom Kurnass in IAF Service, Part 1, מאת רענן וייס ושלמה אלוני.
זה שלושים שנה נערכת ביוון אחת לשנתיים תערוכה בינלאומית של ציוד צבאי ומערכות לחימה לזרועות היבשה, הים והאוויר. היקפה של התערוכה הלך וגדל עם השנים, ומציגים מכל רחבי העולם מדפקים על דלתותיה.
תערוכת דיפנדורי ה-15 במספר, שהתקיימה בין ה-7 ל-11 באוקטובר, נערכה לראשונה באתר חדש ומרווח מאוד - במרכז תערוכות שהוקם בשטח נמל התעופה הישן של אתונה, הלניקון, אשר התפנה לאחר פתיחת נמל התעופה הבינלאומי החדש Eleftherios Venizelosממזרח לעיר. בדיפנדורי השתתפו הפעם כ-500 מציגים מ-38 מדינות ברחבי העולם, עם נוכחות מרשימה של תעשיות ביטחוניות מארה"ב (54 חברות), רוסיה (36 חברות) ומרבית מדינות אירופה.
דיפנדורי שונה בצורה ניכרת מתערוכות אחרות בהן ביקרנו בעבר. התערוכה אינה פתוחה לביקורי הקהל הרחב, אלא אך ורק למוזמנים הנבחנים בקפידה. מטרתה להציג מוצרים צבאיים בפני אלה המשפיעים על החלטות הרכש - דוגמת רמטכ"לים וקציני צבא בכירים, ראשי מדינות ושרי ביטחון, ומנהלים בתעשיות ביטחוניות - ולעשות זאת בתנאים נוחים ככל האפשר ללא הצפיפות, ההמולה והלחץ שמאפיינים תערוכות הפתוחות לקהל. באווירה נינוחה כזאת יכולים המציגים להקדיש תשומת לב מרבית למבקרים רמי-מעלה ולהציג בפניהם בפירוט מוצרים שעשויים לעניין אותם. מארגני דיפנדורי מתגאים בעובדה כי בין 33,150 המבקרים המקצועיים מ-87 מדינות ברחבי העולם נכללו 155 משלחות ממשלתיות וצבאיות מ-50 מדינות.
התערוכה כולה נערכה בתוך אולמות ממוזגים, כמעט ללא תצוגה חיצונית (פרט למסוק סיקורסקי S-92 ולרכב משוריין גדול אחד). היעדר מפגני טיסה יומיים חסך את הרעש הנוראי של מטוסי הקרב ואיפשר למשוחחים לשמוע את הנאמר. ממדיהם הנרחבים של האולמות והגישה הנוחה לשדה הלניקון התירו להכניס לתוכם מוצגים גדולים דוגמת טנקים, משאיות וסירות.
יהודה בורוביק, שביקר לראשונה בתערוכה זו, חיפש כמובן מוצגים הקשורים לתעופה. סקירתו מתרכזת בטילים מסוגים שונים, בכלי-טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) ובמטוסי מטרה.
בתהליך בניית הכוח של חיל האוויר הישראלי אחרי תום מלחמת העצמאות ביקשו לכלול גם יכולת לביצוע משימות סיור ימי, משמר חופים וחיפוש והצלה בים באמצעות מטוסים אמפיביים המותאמים לכך. ההחלטה לבחור בקטלינה הייתה ברורה מאליה, שכן מטוס מפורסם זה הוכיח יכולת מצוינת ואמינות גבוהה בשנות פעילותו המוצלחות בכל הזירות בתקופת מלחמת העולם השנייה. רכש שלושת המטוסים מארה"ב לא נתקל בקשיים מיוחדים - למרות שקודם לכן סירב הממשל האמריקני לאשר יצוא מטוסים צבאיים לישראל - והם הגיעו לארץ במחצית הראשונה של 1952. אולם מטוסי הקטלינה לא זכו כאן לקריירה מבצעית מפוארת. למעשה, הם בקושי הופעלו. היו לכך סיבות רבות, החל בוויכוחים מרים בין חיל האוויר לחיל הים על השליטה במטוסים ועל המקורות התקציביים למימון הפעלתם, וכלה בקשיים בהכשרת צוותי אוויר ומחסור כרוני בחלקי חילוף חיוניים. פחות משנתיים לאחר הגיעם לארץ הם קורקעו והועברו לאחסנה. כעבור כשנה הוחלט להחזיר שניים מהם לשירות, אך במחצית 1956 הם הורדו סופית מהסד"כ.
אנו חושפים כאן לראשונה את הסיפור המלא של מטוסי הקטלינה בישראל. בחרנו לפרסם זאת עתה, בתיאום זמנים עם הבאתו של מטוס קטלינה לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בחצרים.