תולדות האגודה

ב-15 בפברואר 1951 הוקמה בתל-אביב "אגודה למדעי התעופה בישראל", ביוזמת מהנדסי אווירונאוטיקה ששירתו במחלקת ההנדסה של חיל האוויר. בתחילת 1958 נוסדה בירושלים "האגודה האסטרונאוטית בישראל". שתי האגודות האלה התאחדו בשנת 1968, ויצרו את "האגודה הישראלית למדעי התעופה והחלל". ביובל השנים לקיומה פעלה האגודה כמיטב יכולתה להגשמת מטרותיה: קידום הפעילות המקצועית בישראל במדעים ובטכנולוגיה של האווירונאוטיקה והאסטרונאוטיקה, הפצת מידע בישראל בתחומים אלה, וקיום קשר ושיתוף פעולה עם גופים בינלאומיים. שלבי התפתחותה של האגודה ב-50 השנים הראשונות והאישים שהובילה אותה מתוארים בכתבה זו.

ד"ר פידיה יעקב פיאטלי מייסד  האגודה

 

בראשית 1951 לא הייתה בישראל פעילות אקדמית בתחום האווירונאוטיקה, לא הייתה כאן תעשיית מטוסים, והתעופה האזרחית הייתה בחיתוליה; מהנדסי אווירונאוטיקה בודדים פעלו אז רק במחלקת ההנדסה של חיל האוויר. למרות זאת, קמה קבוצה קטנה של מהנדסים צעירים בעלי חזון, שהחליטו כי זהו הזמן להקים בישראל אגודה למדעי התעופה. היוזמים הנלהבים היו דוד אברמוביץ (אביר), אריה הלל ויוסף זינגר, שסיימו שנים ספורות קודם לכן את לימודי ההנדסה בלונדון, ולאחר שובם לארץ התגייסו למחלקת ההנדסה בחיל האוויר. שלושת הצעירים, בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, גייסו לצדם את ד"ר פידיה יעקב פיאטלי - מתכנן מטוסים בעל ניסיון, אשר עבד גם הוא במחלקת ההנדסה בחיל האוויר. מאז עלייתו ארצה מאיטליה בשנת 1945, לא חדל פיאטלי להקדיש זמן ומאמץ להחדרת רעיון התעופה אל תודעת הציבור הרחב בארץ, ובפרט אל לב הנוער. רעיון האגודה, אשר תעשה למען קידום מדעי התעופה והפצת ידיעות בשטח האווירונאוטיקה, התאים היטב למשנתו.

נשיא הכבוד הראשון, פרופ' תיאודור פון-קארמן (משמאל), בעת ביקורו בישראלב-1960, בחברת יוסף זינגר

וכך, נגשו ארבעת היוזמים להגשים את רעיונם. הפגישה הראשונה לדיון בהקמת אגודה למדעי התעופה בישראל נקבעה ל-15 בפברואר 1951 במועדון של קלוב התעופה לישראל, ברחוב הירקון 67 בתל-אביב (שם שוכנים עד היום משרדי הקלוב). לפגישה הוזמנו 18 אנשים נוספים - כמעט כולם מהנדסים בכירים ששירתו בחיל האוויר. רובם אכן נענו ובאו. ד"ר פיאטלי, שנבחר ליושב-ראש האסיפה המייסדת, התווה בדברי הפתיחה שלו את דרך פעולתה ותפקידה של האגודה, כפי שנצטיירה בעיני יוזמיה. עליה לשמש, אמר, כבמה להרצאות בנושאים אווירונאוטיים ולהחלפת דעות מקצועיות, אשר יעשו לקידומו של מהנדס התעופה בארץ ולקביעת רמתו הנאותה. החברות באגודה, אשר בדומה לחברות באגודות מקבילות בחו"ל, מותנית ברמה מקצועית גבוהה, תקנה לחבר מעמד ראוי בחוגי התעופה. בדברי הנוכחים באסיפה הובעה התלהבות לרעיון המוצע, ונבחרה ועדה לניסוח תקנון. באסיפה שנייה, אשר נתכנסה בדיוק חודש ימים לאחר מכן, אושר תקנון האגודה למדעי התעופה בישראל ונבחר הוועד הראשון, שחבריו היו: ד"ר פיאטלי - יו"ר, יוסף זינגר - מזכיר, זאב סגל - גזבר, דוד אביר ויוחנן בר-סלע.

 

 אסיפת הפתיחה של האגודה, שהתקיימה ב-2 באוגוסט אותה שנה, הוקדשה לסימפוזיון שדן בסלון האווירי בפאריס. ד"ר פיאטלי הרצה על הטילים המונחים שהוצגו בסלון, ואלכסנדר קפלן תיאר חידושים בנקבות-רוח. בתום ההרצאות התקיימה האסיפה הכללית הראשונה. באותן שנים ראשונות התקיימה פעילות ערה של הרצאות והקרנת סרטים תעופתיים. חברי אגודה דיווחו על מחקרים שביצעו, סקרו תערוכות בינלאומיות שבהן ביקרו, תיארו התפתחויות חדשות בתעופה, ואף עסקו בתולדות התעופה. בזכות שיתוף הפעולה שנוצר עם אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים, נערכו כל מפגשי האגודה באולמי בית המהנדס בתל-אביב.

ההזמנה לפגישת הייסוד של האגודה, שנשתמרה אצל חיים קנת (אז הנרי קסטנברג)

בדצמבר 1953 נערכה בבית ציוני אמריקה בתל-אביב עצרת חגיגית ליובל התעופה, לציון מלאת 50 שנה לטיסה הממונעת הראשונה של האחים רייט. ניהל את העצרת דוד אביר, וד"ר פיאטלי סקר והעריך את פועלם של האחים רייט ואת תרומתם להתפתחות התעופה; יוסף זינגר סיפר על האגודה למדעי התעופה; כן הוקרנו סרטי תעופה קצרים ונערכה מסיבת קוקטייל למוזמנים. באותה עת החלה בישראל התפתחות מואצת בתחומי התעופה: ב-1953 נפתח ליד שדה התעופה לוד המכון הממשלתי לבדק מטוסים, פרי יוזמתו של אל שווימר; ב-1954 נפתחה בטכניון בחיפה המחלקה להנדסה אווירונאוטית, ביוזמתו של פרופ' סידני גולדשטיין.

הפעילות התעשייתית והאקדמית במוסדות חדשים אלה פתחה הזדמנויות חדשות בפני חברי האגודה והביאה להרחבת השורות. התפתחות חשובה חלה בשנת 1954, כאשר פרופ' תיאודור פון-קארמן (יהודי אמריקני, מגדולי המדענים בתחום האווירונאוטיקה בעולם) הסכים לבקשתו של ד"ר פיאטלי לכהן כנשיא כבוד של האגודה למדעי התעופה בישראל. פרופ' פון-קארמן אף ארגן ועדה של מדענים מארה"ב, בריטניה, הולד וצרפת, שמטרתה לסייע לאגודה לארגן בישראל הרצאות דו-שנתיות של אנשי מדע מארצות חוץ. למרצה הראשון במסגרת זו נבחר פרופ' רייט מאוניברסיטת קורנל בארה"ב, שהיה צריך להגיע ארצה בסתיו 1956 להרצות על תובלה אווירית. תמיכה מלאה בתוכנית זו הובטחה על-ידי הטכניון וחברת אל-על, אך עקב מבצע סיני בוטלה נסיעתו של פרופ' רייט. הנוסח המודפס של ההרצאה נשלח ארצה, והיא הוגשה כאן על-ידי היימן שמיר, סגן מנהל המפעל לבדק מטוסים. בשנת 1957 פקד את האגודה אסון - מותו הטרגי של יושב-הראש שלה, ד"ר פידיה יעקב פיאטלי ז"ל, אשר חייו קופחו על-ידי שודד ליד קולנוע צפון בתל-אביב. באסיפה כללית מיוחדת, שנקראה על-ידי הוועד, הועלה זכרו של הבולט מבין יוזמי האגודה ומגשימיה. לתפקיד היו"ר נבחר ד"ר יוסף זינגר, אשר הוחלף במארס 1959 על-ידי ד"ר דוד אביר.

באותה תקופה מנתה כבר האגודה 95 חברים - מהם 43 חברים מלאים, 25 חברים נספחים ו-27 חברים מתלמדים. בראשית 1958 נוסדה בירושלים האגודה האסטרונאוטית בישראל, ביוזמת מדענים מן האוניברסיטה העברית, רפא"ל והטכניון. בסוף אותה שנה נוסד סניף האגודה בחיפה, ביוזמת חברים מעוניינים מסגל המחלקות להנדסה - אווירונאוטיקה, פיסיקה ומתמטיקה - בטכניון, בשיתוף עם אנשי הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) במשרד הביטחון. באסיפה הכללית הראשונה של האגודה, שנערכה בפברואר 1959 בירושלים, נבחר משה ארנס מהמחלקה להנדסה אווירונאוטית בטכניון ליו"ר הוועד, ופרופ' ז' לב מהמחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים נבחר לסגן יו"ר. באותה עת מנתה האגודה כ-80 חברים, מהם כ-60 בסניף החיפני. שתי האגודות המקבילות שיתפו פעולה בתחומים אחדים, כמתואר בהמשך, ובסופו של דבר הן התאחדו (אסיפת היסוד של האגודה המאוחדת התקיימה ב-20 בפברואר 1968).

למעלה

הכינוס השנתי

בשנת 1959 הוחל במפעל, שהפך להיות אחד המרכזיים בפעילויות האגודה לאורך השנים - ארגון הכינוס הישראלי השנתי לתעופה וחלל. המטרה הייתה ליצור במה ישראלית להצגת פעילויות אווירונאוטיות, הישגים, מחקרים ובעיות, ולדיון פתוח בנושאים אלה. במה זו הייתה מיועדת לבטא את הרמה המדעית, הטכנולוגית והמבצעית של התעופה בישראל, ומאוחר יותר גם בעולם. הכינוס הראשון, שהתקיים בתל-אביב ובחיפה באפריל 1959, היה סימפוזיון על בעיות התעופה האזרחית. הוא אורגן ביוזמת האגף לתעופה אזרחית במשרד התחבורה, בשיתוף פעולה עם האגודה למדעי התעופה והמחלקה לאווירונאוטיקה בטכניון. הוגשו בו תשע הרצאות רבות-עניין על נושאים כגון: בעיות הטווח של ממטוסי סילון טרנס-אטלנטיים, תחזיות של מטוסי תובלה על-קוליים, בעיות תובלה אווירית באירופה, ותקנות בטיחות אווירית. כן הוגשה סקירה על תעשיית המטוסים בישראל, והרצאות על חקר ביצועים בעבודות חקלאיות של מטוסים, על בעיות פיתוח שדה התעופה בלוד, על המחקר האווירונאוטי בארץ ועל חינוך אווירונאוטי גבוה. במסגרת סימפוזיון זה נערך גם סיור במעבדות המחלקה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה.

משנת 1960 ואילך הפך האירוע השנתי להיות הכינוס לתעופה ואסטרונאוטיקה, כאשר אל הגופים המארגנים הצטרפה האגודה האסטרונאוטית בישראל. היום הראשון של הכינוס בשנת 1960 הוקדש ברובו לבעיות של תעופה אזרחית, וביום השני הוצגו נושאי מחקר, כולל בתחומי אסטרונאוטיקה והנעה רקטית. באפריל 1960 הגיע לביקור בארץ פרופ' תיאודור פון-קארמן, נשיא הכבוד של האגודה, והגיש יחד עם פרופ' ארנולד הרצאה מקיפה על הבעיות האווירודינמיות של הכניסה מהחלל החיצון לאטמוספירת כדור-הארץ. לאחר מותו של פרופ' פון-קארמן בשנת 1962, הפכו ההרצאות הדו-שנתיות שנבחרו על-ידי הוועדה הבינלאומית ל"הרצאת פון-קארמן", לזכרו של המדען הדגול. בשנים הבאות עמד בראש הוועדה פרופ' סירס מארה"ב. הרצאות פון-קארמן, שפתחו את הכינוסים הישראליים לתעופה ואסטרונאוטיקה אחת לשנתיים (מ-1964 ואילך) סקרו את ההתפתחות העולמית בתחום המדעי שבו הן דנו, ורובן הפכו להיות מקור רב-חשיבות שצוטט בהרחבה.

משה ארנס (מימין) היה בין מקימי האגודה האסטרונאוטית בישראל בשנת 1958. כאן הוא נראה מציג דגם ראשוני של מטוס הערבה לשר הביטחון משה דיין בסוף 1967, בעת שהיה מנהל חטיבת ההנדסה בתע"א.

במשך השנים הועשרה תוכנית הכינוסים בהרצאות של מרצים אורחים ממדינות שונות ומספר ניכר של עבודות שהוגשו על-ידי משתתפים מחו"ל, אבל את עיקר תשומת הלב משכו כמעט תמיד המדענים והמהנדסים הישראלים. למעשה, ההרצאות בכינוסים השנתיים היוו בבואה להתפתחות התעופה והחלל במדינת ישראל, וקובצי ההרצאות עבי-הכרס מתעדים את ההישגים בפעילות הזאת. בכינוס ה-30, שנערך בפברואר 1989, סקר פרופ' זינגר את ההתפתחות בתעופה ואסטרונאוטיקה בישראל ב-30 השנים שחלפו, כפי שהשתקפה בכינוסים אלה. ההשתתפות בכינוסים השנתיים הלכה וגדלה משנה לשנה, ובשנות השמונים הגיעו יותר מ-1,000 איש ליום הראשון של הכינוס, שהתקיים בבית מלון תל-אביבי. הכינוסים השנתיים הפכו להיות מקום מפגש חובה לכל המי-ומי בעולם התעופה והחלל הישראלי. בפברואר 2001 התקיים הכינוס ה-41, שבמסגרתו צוין חג היובל לאגודה. אחרוני החברים מדור המייסדים - פרופ' דוד אביר (אברמוביץ), פרופ' יוסף זינגר וחיים קנת (קסטנברג), שהתמידו בחברותם כל השנים, קיבלו במסיבת היובל תעודות חברות כבוד באגודה.

למעלה

ביטאון לאגודה

אחת המטרות המרכזיות של האגודה היא "הפצת מידע בישראל בשטחי הטכניקה והמדע של התעופה והחלל", כפי שנקבע בתקנון האגודה. האמצעי היעיל ביותר להגשים זאת הוא ביטאון מודפס. ניסיון ראשון להוציא לאור ביטאון נעשה על-ידי האגודה בשנת 1959. בחודש אפריל אותה שנה הופיע גיליון מס' 1 של "אווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה" - רבעון האגודה למדעי התעופה בישראל והאגודה האסטרונוטית בישראל. היה זה פרסום צנוע בן 9 עמודים משוכפלים, בעריכתו של ידידיה ע' גולדרי ז"ל, ששימש אז כמזכיר האגודה. בפתח הביטאון כתב העורך: "הרבעון... נועד למלא שלוש דרישות עיקריות: א. הפצת תקצירי הרצאות אשר הוגשו בפני החברים... ב. הגשת סקירה על תוכנית הפעולות המתוכננות לעתיד הקרוב... ג. חדשות מהמתרחש באגודות. אנו מקווים כי רבעון זה, אשר חסרונו הורגש זה מכבר, ימלא את ייעודו וישמש כחולייה מקשרת ו'מאגדת' בין חברי האגודה. הוצאתו מטילה כמובן מעמסה כספית על האגודה, אך כל הנדרש מהחבר הוא אך ורק - תשלום מסיו כסדרם". יש להבהיר, כי האגודה לא זכתה מעולם בתמיכות כספיות מגופים כלשהם לפעילותה השוטפת (פרט לכינוסים השנתיים, שאורגנו בשיתוף פעולה עם מוסדות וחברות שונות, שהשתתפו במימון). המימון לפעילות האגודה נבע אך ורק מתשלום דמי החבר. במציאות זו התקשתה האגודה להמשיך בפרסום הביטאון, וככל הנראה לא הופיע אפילו גיליון שני. הזדמנות שנייה נקרתה לאגודה כעבור 16 שנים.

כתב-העת לתעופה וחלל "ביעף", שנוסד ונערך על-ידי מהנדסי אווירונאוטיקה חברי האגודה, נתגלה כבמה המתאימה ביותר לקידום מטרות האגודה. ואכן, שלוש שנים לאחר תחילת הופעתו, הגיע ועד האגודה להסכם עם עורכי "ביעף" על פרסום ידיעון האגודה במסגרת העיתון וחלוקת החוברות לכל חברי האגודה ששילמו דמי חבר שנתיים. בהקדמה לידיעון הראשון, שהופיע בחוברת "ביעף" מס' 13 בינואר 1975, נכתב: "...מחוג סגור של כמה 'משוגעים לדבר' הפכה האגודה לגוף גדול של מאות חברים. הקשר וההיכרות האישיים אשר עזרו בעבר רבות בפעילות האגודה אינם מספיקים עוד. קיים צורך בכלי תקשורת אשר יביא באופן שוטף לידיעת הציבור המעוניין את החדשות בדבר פעילות מוסדות האגודה, תוכניות, הרצאות וכ'. אנו נשתמש לצורך זה בפינה זו בכתב-העת ביעף". הקשרים בין "ביעף" לבין האגודה הלכו והתהדקו במשך השנים, לאור האינטרסים המשותפים. וכאשר "ביעף" נקלע לקשיים באמצע שנות התשעים, כתוצאה מהתדלדלות ציבור הקוראים, נחלצה האגודה להצלת העיתון. התמיכה הכספית בעיתון הוגדלה, והחל משנת 1995 הפך "ביעף" להיות הביטאון הרשמי של האגודה הישראלית למדעי התעופה והחלל.

למעלה

פעילות בינלאומית

מראשית ימיה שאפה האגודה לבסס קשרים עם מדענים בחו"ל ועם ארגונים בינלאומיים, כדי לקדם את מעמדם הבינלאומי של המדענים הישראלים. יו"ר הוועד הראשון, ד"ר פיאטלי, היה בעל קשרים ענפים בעולם התעופה, ובכל נסיעותיו לחו"ל הוא פעל ליצירת שיתוף פעולה עם אנשי המקצוע שפגש. פרופ' פון-קארמן, שהסכים לכהן כנשיא הכבוד של האגודה, סייע רבות מבחינה זו לד"ר פיאטלי ולממשיכי דרכו. בשנת 1958 הקים תיאודור פון-קארמן את המועצה הבינלאומית למדעי התעופה (ICAS), שהיוותה גוף מאחד של אגודות לאומיות בכ-30 מדינות. ICAS עורכת מדי שנתיים כינוס בינלאומי באחת המדינות החברות, שבו דנים טובי המדענים והמומחים במדעי התעופה וההנדסה האווירונאוטית בנושאים המרכזיים, המתייחסים הן לתשתית המדעית לפיתוח כלי-טיס והן למערכות האחרות שדרושות לתחבורה האווירית וליישומים אחרים של התעופה. נציגים של האגודה הישראלית השתתפו כבר בכנס הראשון של ICAS במדריד בשנת 1958, ואחרי כל כנס נהגו להביא את רשמיהם בפני חברי האגודה בסימפוזיונים מיוחדים.

פרופ' יוסף זינגר המשיך והוביל את הקשרים עם ICAS במשך כל השנים. הוא היה אחד הפעילים המרכזיים בוועדות של המועצה הבינלאומית, ודחף לשינוי המתכונת הסגורה של הכינוסים, כדי לפתוח את הבמה גם להרצאות שאינן מוזמנות על-ידי הוועדה המארגנת. שינוי זה אכן נכנס לתוקף בתחילת שנות השבעים, וכל אגודה לאומית יכלה להציע הרצאות של חבריה. האגודה הישראלית עודדה השתתפות של מדענים ומהנדסים ישראלים בכינוסי ICAS, ולכל כינוס התקבלו בדרך כלל בין 5 ל-10 הרצאות שלנו. על אירוח הכינוסים של ICAS התחרו מדינות רבות. האגודה למדעי התעופה בישראל העלתה כבר בשנת 1966, בכינוס החמישי של המועצה שהתקיים בלונדון, את ההצעה לקיים את הכינוס השמיני בישראל ב-1972. אולם ההצעה נדחתה בשנת 1970, בגלל פעולות הטרור הערבי באזורנו. לאחר מאמצי שכנוע נרחבים והפעלת השפעתם של מדענים אוהדי ישראל מכל העולם, הוסכם לקיים את הכינוס התשיעי בישראל. כינוס ICAS התקיים בחיפה בסוף אוגוסט 1974, בהשתתפות כ-500 נציגים מישראל ומ-15 מדינות אחרות. יו"ר הוועדה המארגנת היה, כמובן, פרופ' יוסף זינגר מן הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון. בכינוס הוצגו 59 הרצאות, 5 מהן של מדענים מישראל והיתר של מדענים מ-11 מדינות אחרות.

פרופ' זינגר זכה להערכה רבה בקהילייה הבינלאומית בזכות פעילותו המתמידה בוועדות המועצה, ובאוגוסט 1982 הוא נבחר לנשיא ICAS - תפקיד נכבד אותו מילא במשך 4 שנים, במקביל לכהונתו כנשיא הטכניון. מעמדו הבכיר של פרופ' זינגר במועצה הבינלאומית איפשר לאגודה הישראלית לארח בארץ כינוס שני של ICAS. לכינוס ה-16 של המועצה הבינלאומית למדעי התעופה, שנערך בירושלים בשבוע של סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר 1988 עם זינגר כיו"ר, הגיעו כ-250 משתתפים מחו"ל ומספר דומה מהארץ. הוצגו בו 240 הרצאות, 20 מהן של מדענים ישראלים. המאמרים הרבים קובצו בשני כרכים עבי-כרס על פני 1,900 עמודים, כאשר על השער מופיעה תמונת ירושלים. הייתה בכך תרומה רבת-ערך להעלאת קרנה של ישראל, ועידוד להגברת שיתופי הפעולה בין המדענים הישראלים לעמיתיהם בעולם. גם האגודה האסטרונאוטית בישראל קיימה קשרים עם ארגונים בינלאומיים מקבילים. מייד לאחר היווסדה, בשנת 1958, נתקבלה האגודה הישראלית כחברה בפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה (IAF). חברי האגודה הישראלית השתתפו בקביעות בקונגרסים של ה- IAF ובמוסדות הפדרציה, ומאמרים רבים שלהם נתקבלו להצגה בכינוסים השנתיים. לאחר האיחוד בין האגודה האסטרונאוטית לבין האגודה למדעי התעופה, המשיכה האגודה הישראלית למדעי התעופה והחלל לטפח את הפעילות הבינלאומית שלה במסגרת ה-IAF.

באוקטובר 1994 זכתה האגודה הישראלית לארח בארץ את הקונגרס ה-45 של ה-IAF. היה זה אירוע גדול בהשתתפות כ-800 איש מ-37 מדינות ברחבי העולם, שהתקיים בירושלים. בראש הוועדה המארגנת עמד פרופ' יעקב תמנת מן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון - מי שהוביל את הפעילות הישראלית במסגרת ה-IAF במשך שנים רבות. בתוכנית המדעית של הכינוס נכללו יותר מ-20 הרצאות של מדענים ומהנדסים ישראלים - ייצוג מכובד למדינה כה קטנה, שהשקעותיה בנושאי חלל צנועות מאוד. במקביל לכינוס התקיימה בבנייני האומה בירושלים תערוכה מקצועית בנושאי חלל, שבה הציגו סוכנויות חלל וחברות מובילות מאמריקה, אירופה ויפאן. בוועדה הבינלאומית לבחירת הרצאות פון-קארמן התחלפו במשך השנים מרבית החברים. כיום עומד בראש הוועדה פרופ' האנס הורנינג, שמנהל את המעבדות האווירונאוטיות במכון הטכנולוגי של קליפורניה, וחברים בה מדענים בולטים מארה"ב, בריטניה, הולנד, צרפת, קנדה, וכן חבר מישראל.

למעלה

הנושאים בעול

במשך כל השנים התנהלה האגודה על בסיס התנדבותי, כאשר חברי הוועד הנבחרים מקדישים ממיטב זמנם לניהול הפעילות השוטפת ולקידום מטרות האגודה. היו חברי ועד שהסתפקו בכהונות קצרות, והיו אחרים שהתמידו בפעילותם במשך שנים רבות. בעיקר הנטל נשאו תמיד יו"ר הוועד, המזכיר והגזבר. בזכותם של המעטים האלה הצליחה האגודה לשרוד, לתפקד ולהתפתח. מקום של כבוד ב"היכל התהילה" של האגודה מגיע לארבעת המייסדים: ד"ר פידיה יעקב פיאטלי ז"ל, ד"ר אריה הלל ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים - פרופ' דוד אביר ופרופ' יוסף זינגר. ד"ר פיאטלי תרם רבות להתפתחות האגודה ולפעילויותיה בשנים הראשונות, אך פעילותו הענפה נקטעה באוגוסט 1957, עם הירצחו (ד"ר פיאטלי). ד"ר אריה הלל התמיד בחברותו הפעילה באגודה עד מותו בשנת 1999, ונבחר מספר פעמים לוועד (אריה הלל).

פרופ' דוד אביר כיהן שנים רבות כחבר ועד האגודה, נבחר גם ליו"ר הוועד הארצי, ותרם רבות לפעילות הבינלאומית של האגודה בתחום החלל. אביר, שבתום שירותו בחיל האוויר פנה לפעילות אקדמית בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון, עבר אחר כך לאוניברסיטת תל-אביב והתרכז בתחום החלל. בשנת 1965 הוא מונה ליו"ר הוועדה הלאומית לחקר החלל של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תפקיד שבו הוא מכהן עד היום. לאחר הקמתה של הסוכנות הישראלית לניצול החלל (סל"ה) בשנת 1983, כיהן בוועדות שונות של סל"ה, שימש תקופה מסוימת כמרכז סוכנות החלל, והיה ממלא מקום היו"ר. פרופ' אביר חבר במליאת הוועדה הבינלאומית למחקר החלל (COSPAR), ובזכותו התקיים הכינוס ה-20 של ארגון זה בישראל ביוני 1977.

פרופ' דוד אביר, ממייסדי האגודה (בשנות ה- 60')

פרופ' יוסף זינגר היה חבר ועד האגודה כמעט כל 50 השנים (פרט לתקופות שבהן שהה בחו"ל), וכיהן פעמים רבות כיו"ר הוועד. את כהונתו האחרונה בתפקיד היו"ר סיים בשנת 1995. גם כיום הוא ממשיך לשמש כחבר ועד, המופקד על הקשרים הבינלאומיים. כאמור, התכבדה האגודה הישראלית במינויו של פרופ' תיאודור פון-קארמן לנשיא הכבוד הראשון בשנת 1954. ארבע שנים לאחר מותו של פון-קארמן, נבחר בשנת 1966 פרופ' סידני גולדשטיין לנשיא הכבוד של האגודה. מדען דגול זה, בעל תרומות מדעיות בולטות בתורת הזרימה ובמתמטיקה שימושית, קיים קשר הדוק עם ישראל מאז 1950. כשמונה למשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, שינה במשך ארבע שנות כהונתו את פני הטכניון והפך אותו לאוניברסיטה מודרנית למדע וטכנולוגיה. בשנת 1987 הוא קיבל את אות התעופה האזרחית מידי שר התחבורה, על פעילותו כמתווה דרכה של הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון, ועל פעולתו החלוצית והשפעתו על התפתחות המחקר והתעשייה האווירונאוטית בישראל. פרופ' סידני גולדשטיין ז"ל נפטר בינואר 1989.

פרופ' סידני גולדשטיין,נשיא הכבוד השני

במשך 50 השנים שירתו עשרות חברים בוועד האגודה, ורבים מילאו את תפקיד היו"ר בתקופות שונות. מכיוון שלא נותרו רשימות מלאות של כל ממלאי התפקידים בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים, לא נוכל לפרט את כולם. מאמצע שנות ה-70' מילאו את תפקיד היו"ר, בנוסף לפרופ' זינגר ה"נצחי", גם מאיר סיון ז"ל, נתן קלצ'בסקי ויובל אלירז. דב סער כיהן כיו"ר הוועד הארצי במשך 12 שנים (ממארס 1995 עד פברואר 2007). דב סער הוא בוגר המחזור הראשון של הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון (1958). לאחר שירותו כמהנדס במחלקת ציוד בחיל האוויר, הצטרף בשנת 1963 לתעשייה האווירית ומילא במשך השנים תפקידים הנדסיים וניהוליים בכירים. הוא עמד בראש פרויקט הערבה ובראש פרויקט מטוסי מנהלים (ווסטווינד ואסטרה), שימש כסגן מנהל מרכז הנדסה, ניהל את המפעל לייצור מטוסים אזרחיים, ולאחר מכן כיהן במשך יותר מארבע שנים כמנהל מרכז הנדסה. מאז פרישתו לגמלאות בסוף 1993 הוא משמש בהתנדבות כיועץ לפיתוח כלי-טיס בחטיבת כלי-טיס אזרחיים של התע"א. החליף אותו בתפקיד היו"ר מאיר פדר, שכיהן עד יוני 2009.

דב סער (מימין) ולידו פרופ' יוסף זינגר, בפנל על התעשייה האווירונאוטית בישראל.

 

מבין חברי הוועד המתמידים, שנשאו בעול הניהול השוטף לאורך שנים רבות, ראוי לציין שניים: את נתן קלצ'בסקי, שכיהן בוועד האגודה קרוב ל-30 שנה, ואשר שימש כמזכיר, כיו"ר וכאחראי על ארגון ההרצאות; ואת יהודה בורוביק, שמכהן בוועד ברציפות משנות ה-80' המוקדמות ומשמש מזכיר הוועד הארצי במשך יותר מ-20 שנה.

 

למעלה